25
כי תבא. נאמר כאן ביאה ונאמר להלן כ"ד ט"ו לא תבא עליו השמש, מה להלן בפועל הכתוב מדבר אף כאן בפועל הכתוב מדבר . ב"מ פ"ז ב'
תורה תמימה על התורה, דברים כ״ג:כ״ה
מהדורה: תורה תמימה, וילנה תרס"ד
26
כי תבא. יכול בכל אדם הכתוב מדבר, ת"ל ואל כליך לא תתן אבל אתה נותן לכליו של חבירך, ואיזה הוא – זה הפועל . ירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד
27
בכרם. אין לי אלא בכרם, כל מילי מנלן, גמרינן מכרם, מה כרם מיוחד דבר שהוא גדולי קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו, אף כל דבר שהוא גדולי קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו . ב"מ פ"ז ב'
28
בכרם. אין לי אלא במחובר, בתלוש מניין, א"ר אמי, כתיב כי תבא בכרם, מי לא עסקינן ששכרו לכתף ואמר רחמנא ליכל . שם פ"ח ב'
29
בכרם. היה עושה בידיו ולא ברגליו, ברגליו ולא בידיו, ואפילו בכתיפו, הרי זה אוכל, דכתיב כי תבא בכרם – בכל מאי דעבד . שם צ"א ב'
30
בכרם רעך. בכרם רעך ולא בכרם עובר כוכבים ולא בכרם הקדש . שם פ"ז ב'
31
ואכלת. ואכלת – ולא מוצץ . שם שם
32
ענבים. ענבים – ולא ענבים ודבר אחר . שם שם
33
ענבים. וכי אין אנו יודעים שאין בכרם לאכול אלא ענבים, ומה ת"ל ענבים, אלא מכאן שאם היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים, בענבים – לא יאבל בתאנים . ירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד
34
ענבים. וכי עלה על דעתך שיאכל עצים ואבנים, ומה ת"ל ענבים, שלא יקלף בתאנים וימצמץ בענבים . ירושלמי ב"מ פ"ז ה"ב
35
ענבים. אסור לפועל שיהיו אשתו ובניו מהבהבין לו את השבלים באור, שנאמר ענבים – ענבים כמו שהן רמב"ם הלכות שכירות פי"ב ה"ו.
36
כנפשך. כנפשו של בעה"ב כך נפשו של פועל, מה נפשך אוכל ופטור אף נפשו של פועל אוכל ופטור, מלמד שאין הפועל אוכל בתלוש אלא בדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר . ב"מ פ"ז ב'
37
כנפשך. כנפשו של בעה"ב כך נפשו של פועל, מה נפשך אם חסמת לך פטור אף פועל אם חסמת לו פטור אתה . שם פ"ח ב'
38
כנפשך. כל דבר שהנפש תאבה . ירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד
39
כנפשך שבעך. מותר לפועל לאכול בדינר אע"פ ששכרו במעה כסף, שנאמר כנפשך שבעך רמב"ם הלכות שכירות פי"ב הי"א.
40
שבעך. שבעך ולא אכילה גסה . ב"מ פ"ז ב'
41
שבעך. מלמד שלא יהא אוכל ומקיא . ירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד
42
שבעך. מלמד שלא יהא מקלף בתאנים וממצמץ בענבים . שם שם
43
ואל כליך וגו'. בשעה שאתה נותן לכליו של בעה"ב אתה אוכל ובשעה שאי אתה נותן לכליו של בעה"ב אי אתה אוכל . ב"מ פ"ז ב'
44
ואל כליך וגו'. תניא, מניין לפועל שאמר תנו לאשתי ולבני שאין שומעין לו, ת"ל ואל כליך לא תתן . שם צ"ב א'